מחפשים ספר טוב? קראו את המלצות המבקרים:

נגה אלבלך מעלה שאלות מצמררות, שמגיעות רק בסוף הקריאה
בעדן נגה אלבלך מוליכה את קוראיה בדרך עדינה בין סיפורי נשים המחפשות בית, עד שהמציאות פורצת פנימה
דפנה לוי, ישראל היום
"מתוחכם, מורכב ובכל זאת מינימליסטי".  - גם יוני ליבנה קרא את עדן והתפעל.

ולדימיר נבוקוב מציג: הפרק השישה עשר

בדבר, זיכרון, יצירתו האוטוביוגרפית הגדולה של ולדימיר נבוקוב המורכבת ממסות זיכרון, הוא מצייר מסע מסעיר ומלא חיים"דיוקן יוצא מן הכלל של סופרת אדירה", כותבת שני הררי ב'הארץ' על הפיראטית. "פטריניאני מגוללת את קורות חייה [של נטליה גינצבורג] כשהיא מצוידת בסקרנות, רגישות וכבוד. היא מתארת ולא שופטת. חוקרת לעומק, אך לא מחטטת. מתבוננת מקרוב, אך לא מציצה". סיגל פרלמן, ישראל היום

ביישנות וכבוד של דאג סולסטד מתגלה בהדרגה כיצירה גדולה
ספרו של סולסטד, שהלך החודש לעולמו, מוכיח שטקסטים מסוימים מחלחלים לתודעה באופן מתעתע: נדמה שעיכלנו אותם, אבל השפעתם רק הולכת ומתעצמת עם חלוף הימים." יובל פלוטקין, הארץ

"החילונים צריכים לקום ולומר: אנחנו היהדות"
עם צאת ספרו שמע ישראל - יהדות חילונית מהרמב״ם עד אחד העם אורן יהי־שלום משוחח עם שחר אילן, כלכליסט, ומשוכנע שכדי להילחם על המדינה צריך לשכנע את החילונים להיות גאים במי שהם - הממשיכים האמיתיים של העם היהודי, בזכות דבקות באמת ובהשכלה ושאיפה להשתנות תמיד. בספר חדש ועם תנועה ציבורית חדשה הוא מנסה לעורר את השיח ולעשות ליהדות ריקליימינג, בדיוק כמו שעשו לדגל.

"ביוגרפיה מרשימה (...) הניסיון של פטריניאני להקיף את מכלול חייה ויצירתה של גינצבורג מעורר הערכה רבה". תמר משמר (ידיעות אחרונות, מוסף ספרות ותרבות) מספרת בשבחי הפיראטית: דיוקן של נטליה גינצבורג של סנדרה פטריניאני.

דנה אמיר

זו כל השִׁיבה

כָּל הָאִמָּהוֹת הַיְשֵׁנוֹת כְּרוּכוֹת זוֹ בָּזוֹ. לִבָּן אָחוּז כְּכַדּוּר בַּקָּנֶה,
חֲלוֹמוֹתֵיהֶן פְּזוּרִים. כָּל הָאִמָּהוֹת הַיְשֵׁנוֹת יוֹדְעוֹת:
יָבוֹא יוֹם שֶׁיִּקָּרְאוּ לְהִבָּלַע לְלֹא שְׁאֵרִית,
בָּשָׂר תַּחַת הַבָּשָׂר.
לָכֵן הֵן מַעֲלוֹת בְּעֵינֵי רוּחָן חִזָּיוֹן: הוּא שָׁב.
כָּל הַשִּׁיבוֹת כְּרוּכוֹת זוֹ בָּזוֹ. כָּל הַשִּׁיבוֹת נְגוּעוֹת.
וְאִם בְּצֵאתוֹ וּבְבוֹאוֹ יַכִּירוּ בּוֹ פָּנָיו שֶׁהָיוּ לְפָנִים,
יִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ הָרַךְ, הַקָּטָן,
לִבָּן פָּתוּחַ לִקְרָאתוֹ עַל רִבּוֹא חֲדָרָיו,
וְאִם יִהְיוּ יְדֵיהֶן פְּשׁוּטוֹת, הַאִם, כְּמִי שֶׁקָּם עַל מַחֲלָתוֹ, יֵאָסֵף?
כָּל הַמַּחֲלוֹת כְּרוּכוֹת זוֹ בָּזוֹ. כָּל הַמַּחֲלוֹת הֵן שֶׁל מִדַּת הָרַחֲמִים,
שֶׁאִם יֶשְׁנָהּ, הַחֹשֶךְ נִפְתָּח כְּשַׁעַר
אֶל כָּל הַשְּׁעָרִים,
וְאִם אֵינֶנָּה,
אֲנַחְנוּ מִתְחַסְּרִים מֵעַצְמֵנוּ.
כָּל הַהִתְחַסְּרֻיּוֹת כְּרוּכוֹת זוֹ בָּזוֹ.
שֶׁאִם נִשָּׁבֵר מוּל הַצַּעַר הַזֶּה
שֶׁאֵין בּוֹ עוֹלָם,
וְאִם לֹא נִשָּׁבֵר (אֵיךְ לֹא נִשָּׁבֵר?),
זוֹ כָּל הַשִּׁיבָה.